חניה: בתחילת המסלול.סיפור דרך

 

1. ראשית, רוכבים בדרך הסלולה במעלה נחל גחר. זו אחת מדרכי הנוף הרבות שהוכשרו ע"י קק"ל ברמות מנשה ושחלקן כמו זו למשל, אף כוסו אספלט.  הדרך טובה ומהירה, השיפוע מתון והעצים סביב ירוקים ומצלים. זהו יער נטוע אך ותיק, שילוב של איקליפטוסים וצפצפות באפיק הנחל, אורנים וברושים במדרונות.

2. (ק"מ 1.8)  הדרך חוצה את נחל גחר על גשר קטן. לאחר מטרים ספורים פונים שמאלה (דרומה) לדרך עפר וממשיכים במעלה נחל גחר, כשעכשיו הוא משמאל. הדרך עולה לאיטה תחת עצי ענק המטילים צל כבד גם בשעות הצהריים. מימין, מדרונות הר גחר, תלולים ומיוערים בצפיפות באורנים גדולים.

3. (ק"מ 2.1)  משמאל פינת חמד. שולחנות, ספסלים, וגשרון עץ קטן מעל זרזיף הנחל.

ממשיכים לרכב במעלה הנחל.

4. (ק"מ 3.4) למעשה, אין זו פניה. כלומר ממשיכים ישר באותה דרך. אבל מבט במפה יגלה שבנקודה זו עוזבים את נחל גחר, והדרך מתעקלת מערבה ועולה בגיא קטן, לעבר הרכס.

5. (ק"מ 4) מגיחים מהיער לשדות השומר של רמות מנשה. במקום שנפגשות 4 דרכים, חוצים את האפיק הקטן שמשמאל, וממשיכים לעלות בדרך העפר שמעברו השני.

הדרך מתעקלת דרומה. משמאל גבעה מיוערת. מימין אפיק עטור צפצפות. ומעברו שדות.

6. (ק"מ 4.3) לאחר 300 מ' של עליה, מגיעים למעיין קטן, ולידו בריכה שהתמלאה בסחף. עוד פינה נחמדה בצל עץ תאנה גדול. ממשיכים דרומה.

7. (ק"מ 4.5)  כ- 200 מ', אחרי המעיין, פונים ימינה (מערב) על דרך כבושה ומכוסה אספלט. כעבור עוד 200 מ', פונים ימינה בדרך עפר טובה (סימון שבילים שחור). הדרך שהינה שריד של דרך מנדטורית  מתפתלת בין שדות זרועים ושדות בר וחולפת על פני שדרת ברושים יפה.

8. (ק"מ 6) ליד פארק משחקים נטוש, לוקחים סעיף שמאלי במזלג (סימן שבילים שחור).

9. (ק"מ 6.7) סימון השבילים הופך אדום. ממשיכים ישר.

10. (ק"מ 7.2) חוצים את נחל השופט וממשיכים צפונה בדרך טובה עד עמק השלום.

11. (ק"מ 7.8) ממומלץ מאוד לבקר בעמק השלום. סיפור המקום מובא בהמשך.

מעמק השלום רוכבים מזרחה (עם הסימון האדום).

12. (ק"מ 8.1) 300 מ' במורד הדרך מעמק השלום, נובע עין פרור. המעיין נקרא על שם תל קטן ששוכן לידו. בעבר שמשו מי המעיין להשקיית מטעי יוקנעם. במקום בית מעיין ישן, ושדרת דקלים יפה. 

13. (ק"מ 8.4) פונים ימינה בדרך הטובה וחוצים את נחל השופט. מעברו השני של הנחל פונים שמאלה ורוכבים כשהנחל זורם משמאל.

14. (ק"מ 9) מימין דרך סלולה העולה להר גחר ולפנים מזלג דרכים. לוקחים סעיף ימני במזלג ומתחילים בעלייה מתונה בצלע ההר שמעל לנחל השופט. משמאל הולכים ונפרשים נופיו של הנחל ושל הגבעות המקיפות אותו.

15. (ק"מ 10.8) בצומת T , פונים שמאלה ומיד ימינה. לאחר 200 מ' מגיעים לגדר, פונים ימינה ורוכבים לאורכה.

16. (ק"מ 12.2) לוקחים סעיף ימני במזלג, לאחר 200 מ' מגיעים לדרך סלולה, פונים שמאלה ויורדים בה חיש קל חזרה לתחילת המסלול.

 

 

סיפורו של עמק השלום

בשנת 1936 בזמן המרד הערבי הגדול, נפלו על משמרתם יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי ליד עין פרור שבנחל השופט. במקום הוקם ישוב קטן "רמת השניים" שננטש מאוחר יותר. שני ברושים שנטעו לזכרם בשדה סמוך, ניצבים שם עד היום.

בשנת 1960 עבר במקום ד"ר אוסקר עדר, משפטן גרמני שהיה במסע ארוך לחיפוש עצמי. עדר התאהב במקום, קנה חלקת קרקע והתיישב בה יחד עם אדריאן, אגרונום טבעוני. חרש ונטע, עדר ובנה, ובכניסה הציב שלט "הכניסה מותרת".

 בשנת 1964 הגיע לעמק הרמן בצנר, תיאולוג אוסטרי שהאמין כי ימי המשיח קרבים, ורצה להיות קרוב לאקשן במגידו, שם על פי האמונה הנוצרית אמורה היתה לפרוץ בשנת 2000 מלחמת גוג ומגוג.

עם השנים עזב ה"שלום" את העמק. בין הדיירים התגלעו מחלוקות תיאולוגיות קשות. עדר, שהלך והתקרב ליהדות נחשב לבוגד בעיני הרמן, וב1967 בעת שביקר בגרמניה, צריפו נשרף. "הבנתי שאיני רצוי יותר במקום שהקמתי, אספתי את חפצי המועטים ועזבתי". ב1968 עדר נימול, נשא יהודיה, ומאז הוא חי בירושלים.

ב1973 הזדמן לעמק יוזף שמידט (שהפך ברבות הימים ליוסף אלישע), נוצרי צ'כי, התאהב במקום ובהרמן, ונשאר. 25 שנים חיו בעמק עד שב1999 נאלץ הרמן לעבור לבית אבות ביוקנעם. בנובמבר של אותה שנה, שלח יוזף (שאולי לא יכול היה לדמיין את חייו ללא הרמן) יד בנפשו. הרמן נפטר בשיבה טובה בשנת 2000 בהיותו בן 99.

המקום נתרם למועצה האזורית מגידו, ומנוהל כיום ע"י עמותת לוטם.